<h1>תוספות ישנים מכת"י — נדרים</h1>
<h2>דף ג:</h2>
[נדרים ח' ע"א] מנין שנשבעין לקיים את המצוה, כגון שבועה שאשב בסוכה. ונפקא מינה לענין שאם לא קיימה לקי אלאו דשבועה. ולא נהירא, דפלוגתא היא בשבועות [כ"ז ע"א] אם נשבע לקיים המצוה ולא קיים אם לקי אם לאו. לכך נראה דהכי פירושא מנין שנשבעין לקיים המצוה, דלא חשבינן ליה כמוציא שם שמים לבטלה, שנא' נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. והלא מושבע ועומד מהר סיני הוא. וא"כ היינו מזכיר שם שמים לבטלה, אלא הא קמ"ל דשרו ליה להזכיר שם שמים כדי לזרוזי נפשיה שלא ימנע מלעשות המצות, ולא היינו לבטלה. פירוש אחר, מנין שנשבעין לקיים את המצוה, ולא חיישי' שמא יבא לידי תקלה שיעבור על שבועתו, שנ' כו'. והלא מושבע [ועומד] מהר סיני כו', ואין שבועה חלה על דבר מצוה, וא"כ מאי קמ"ל, הרי אין כאן תקלה. אלא הא קמ"ל כו'. ולא הוי כמזכיר שם שמים לבטלה דאפי' לקיים משפטי צדקך נשבעתי.
<h2>דף ד.</h2>
[נדרים ז' ע"ב] השומע הזכרת השם לבטלה, וקעבר על [דברים י'] את ה' אלהיך תירא, כדמפקי' בריש תמורה [ד' ע"א]. ואגב סיפא תני לה(ו) לרישא דהא פשיטא דכל עובר על דת בר נדוי הוא, כדאמרינן בפ"ק דקדושין [ל"ט ע"א] חזיוה לההוא גברא דקא זרע חיטי ביני גופני, אמר ליה נייתי מר נשמתיה, וטובא בתלמוד.
<h2>דף יט:</h2>
[נדרים כ"ט ע"א] דאמר לדמי. שאמר לדמי עולה. והא דאמרי' [תמורה י"ט ע"ב] המקדיש זכר לדמיו קדוש קדושת הגוף, התם מיירי בתם, והכא [מיירי] בבעל מום.
<h2>דף כה:</h2>
[נדרים כ"ו ע"א] ובית הלל סברי לה כר' יוסי דאומר אף בגמר דבריו אדם נתפס. הילכך אהני ליה מה שאמר חוץ מאבא לבטל הנדר לגמרי. ופלוגתייהו דר' מאיר ור' יוסי בתמורה [כ"ה ע"ב] פ' כיצד מערימין דתנן הרי זו תמורת עולה תמורת שלמים, ר' מאיר אומר הרי זו תמורת עולה, ר' יוסי אומר אם לכך נתכוון. הואיל ואי אפשר להוציא שני דברים כאחד, דבריו קיימין. ו[ב]פלוגתא דב"ש וב"ה, בין לרבה בין לרבא. פליגי ר"ע ורבנן.
<h2>דף כו.</h2>
[נדרים כ"ט ע"א] והתנן שור זה עולה. אר"י שהיא ברייתא, וגרסי' והתניא. כל שלשים עולה. ואם בא להקריבו כל אותן ל' יום הויא עולה, ומועלין בה כל אותן ל' יום, ומשם ואילך שלמים, אלמא פקעה קדושת הגוף בכדי. והא דאמרי' בפ"ב דזבחים [ל' ע"ב] הכל מודים באומר תחול זו ואחר כך תחול זו דלא חיילא אלא אקמייתא. גבי תמורת עולה תמורת שלמים, לא דמי להא, שהרי לא אמר סתם שיהא עולה אלא כל שלשים יום.
